עובש לא צומח מלחות באוויר, הוא צומח מלחות על משטח. אבל הלחות באוויר היא מה שקובע אם המשטחים בבית יתייבשו או יישארו רטובים. לכן מד לחות פשוט, שמראה לחות יחסית באחוזים, הוא הכלי הראשון שאנחנו ממליצים לכל משפחה שראתה כתם.
מה המספרים אומרים
- 30 עד 50 אחוז: הטווח הנוח והבטוח. גופים כמו הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית ממליצים להישאר מתחת ל-60 ורצוי בטווח הזה.
- 50 עד 60 אחוז: אזור אפור. עדיין תקין, אבל בקירות קרים כבר יש עיבוי בלילות חורף.
- מעל 60 אחוז לאורך זמן: משטחים לא מתייבשים, ומינים רבים מתחילים לצמוח. כתבנו על סף ה-60 אחוז בהרחבה.
- מעל 70 אחוז: עובש בפינות תוך שבועות, גם בלי נזילה.
למה בישראל זה מסובך
לאורך החוף, מתל אביב ועד חיפה, הלחות בחוץ בקיץ עוברת 70 אחוז כמעט כל יום. פתיחת חלון בלילה של אוגוסט לא מייבשת את הבית, היא מרטיבה אותו. בירושלים ובשפלה הגבוהה הבעיה הפוכה: חורף קר, בית מחומם, ואוויר חם שנוגע בקירות אבן קרים ומתעבה. לכן ההמלצה "לאוורר" נכונה רק חלקית: מאווררים כשהאוויר בחוץ יבש יותר מבפנים, ומייבשים (מזגן, מייבש אוויר) כשהוא לח יותר.
איך מודדים נכון
- מד לחות דיגיטלי, אחד לכל חדר בעייתי. לא צריך יקר.
- לקרוא בבוקר, לפני שפותחים חלונות. זה השיא של הלילה.
- להניח אותו במקום שבו העובש מופיע (ליד הקיר החיצוני, לא באמצע החדר).
- לרשום שבוע של קריאות. מגמה חשובה יותר ממספר אחד.
מה מעלה לחות בבית
ייבוש כביסה בפנים, בישול בלי כיסוי ומאוורר, מקלחות ארוכות עם דלת סגורה, אקווריומים וצמחים רבים, ובעיקר בית אטום עם חלונות אלומיניום חדשים ובלי אוורור מתוכנן. בבנייה חדשה מתווספת לחות הבטון עצמו, שיוצאת במשך החורף הראשון.
כשהמד לא מסביר את הכתם
אם הלחות בחדר תקינה ובכל זאת יש כתם או ריח, המים לא באים מהאוויר. הם באים מהקיר: נזילה, איטום או לחות עולה. זה בדיוק המקרה שבו בדיקת עובש עם מד לחות חודר ומצלמה תרמית חוסכת הרבה ניחושים. ובבתים שבהם הבעיה חוזרת, ניטור רציף מראה בדיוק מתי ואיפה הלחות עולה, בלי שמישהו יצטרך לזכור לקרוא מד.
הקריאות גבוהות ואתם לא בטוחים למה? שלחו לנו את הנתונים, נעזור לפרש.
דיון
▸כללי תגובה
כתבו בכבוד. הישארו בנושא. אין שיווק או קידום עצמי. ספאם והטרדה יוסרו.
התחברו כדי להגיב
מבקרים יכולים לקרוא את הדיון. חברים יכולים להצטרף.
התחברו כדי להגיבאין עדיין תגובות. היו הראשונים.